יומן מסע_1
A.L אנחנו באים
7-8
לאוקטובר
21:30 בלילה ההתרגשות מגיעה לשיא. כל ההכנות שעשתה המשלחת עד לרגע זה
מתנקזות לשער 33 למקום הכינוס שלנו בנמל התעופה בבן גוריון. ההורים עם ילדיהם
מגיעים ונרגשים ולחוצים אנחנו מתחילים את הבידוק עוברים את המסלול הרגיל מקבלים את
הכרטיסים ואז נפרדים לשלום מההורים. תמונה קבוצתית מספר דמעות והורים שלא מאמינים
שהם הסכימו להיפרד מהילד או הילדה שלהם לעשרה ימים. "עוף גוזל, חתוך את
השמיים". ואכן אנחנו חותכים אותם בגדול. 14 שעות טיסה לא לפני ביקורים חטופים
בשביל חטיפים בדיוטי פרי. אבל בואו נחזור לאותם 14 שעות של טיסה. ב14 שעות אפשר לצאת
ליום לימודים לחזור, הביתה, לצאת לחוגים, לחזור מהחוגים לבלות בלונה פארק ועוד
נשאר עודף לסרט טוב עם ארוחת ערב בין לבין. במקום זה. טסים... וטסים.... וטסים....
אז מה עושים? ישנים קצת, פותרים תשבצים קצת, משחקים קצת. מלהגים קצת, משתטים קצת. מי
שמצליח לישון זכה מי שלא חי בין ארוחת לילה לארוחת בוקר. אבל חייבים לציין בקורת
רוח שמשלחת צהלה ייצגה את בית הספר בכבוד בטיסה. אף אחד לא צרח וביקש במפגיע
שוקולד. ועדיין טסים... וטסים... וטסים... אבל כעבור 13 וחצי שעות הלחץ באוזניים
מבשר את סיומה של הטיסה נוחתים. אפילו בזמן. שש בבוקר על השעון. איזה כיף לצאת
ביום ראשון לטוס ארבע עשרה שעות ועדיין להיות ביום ראשון – בבוקר. רינה הרכזת
האמריקאית ממתינה לנו במאור פנים עם שלט "ברוכים הבאים צהלה" ואנו עולים
לאוטובוס הצהוב בדרכנו. לביתה של ביאטריס הבאדי של מיה חכים שם ממתינים לנו כל
כיתה ו' של בית ספר T.I.O.H וברגע שירדנו מהאוטובוס
כמו בסרט הוליוודי רק ללא ההילוך האיטי עטו הילדים האמריקאים על חבריהם הישראלים
והיו צריחות ופגישות מרגשות. בתוך הבית כבר המתינו קייטרינג של אוכל טעים. והורים
שכבר התייצבו בשבע שמונה בבוקר החופשי. (רק חשבו על ישראלי הנאלץ לקום בשבת בבוקר
בשש... ). גם מנהלת בית הספר רייצ'ל נכחה באירוע. פאני המורה להתעמלות ארגנה את
כולם למשחקי חברה ואינטגרציה. חלק מהתלמידים קפצו בטרמפולינה. ולאחר מכן קפצו כולם
לבריכה הביתית. כעבור זמן מה עברו ילדי המשלחת לבתי המארחים ויצאו לפעילויות שונות
עם המשפחות רבים בחרו לטייל בשדרת הכוכבים של הוליווד והצטלמו עם בובות השעווה
במוזיאון מאדאם טוסו. מה שנקרא... "חיים בסרט". תם ונשלם היום הראשון.
תגובות
הוסף רשומת תגובה